מאירסון נ' משרד האוצר/אגף המכס ומע"מ

החלטה

1.לפני ערר וערר נגדי על החלטה מיום 17/5/10 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי) בתיק 32503-02-10. בהחלטתה הורתה השופטת עדוי כי סכום הערבות הכספית שעל המערער היה להפקיד בתיק בית המשפט על פי החלטה קודמת, של כב' השופט א' סלאמה מבית משפט השלום בחיפה, כחלק מהתנאים בהם שוחרר העורר והמשיב שכנגד (להלן, למען הנוחות – "העורר"), יוקטן לסכום של 10,000 ₪ במקום 20,000 ₪ בהחלטת כב' השופט סלאמה.

המשיבה והמערערת שכנגד (להלן, למען הנוחות - "המשיבה") מלינה בערעורה הנגדי על כך שההחלטה של כב' השופטת עדוי לא השאירה על כנה את ההחלטה הקודמת, של כב' השופט סלאמה, לפיה היה על המערער להפקיד של 20,000 ₪.

2.על העובדות הרלבנטיות ניתן ללמוד מהתיאור שבהודעת הערר מטעם המשיבה.

3.כנגד העורר וחברת מ.נ.ר שיטות בניה מתקדמות (להלן "החברה") מתנהלת חקירה במחלקת חקירות מכס ומע"מ מחוז חיפה והצפון בחשד לביצוע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, לרבות הוצאות חשבוניות פיקטיביות, שלא עומדת מאחוריהן כל "עסקה" ולרבות עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמכים על פי הדין.

ביום 17/2/10 נעצר העורר על ידי חוקרי מחלקת המכס ומע"מ, והובא למחרת לפני השופט סלאמה, אשר הורה על שחרורו בתנאים ובין היתר בהפקדת סכום כסף מזומן או ערבות בנקאית של 20,000 ש"ח. על החלטה זו מרבה העורר להגיש הליכים משפטיים, כפי שיבואר כאן בהמשך.

5.העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי על החלטתו של השופט סלאמה בטענה שיש לבטל את הערבויות שהוטלו עליו ועל צד ג' מטעמו. בהחלטה מיום 1/3/10 שניתנה על ידי השופט סעב מבית המשפט המחוזי בחיפה, נדחה עררו של העורר וניתנה לו אורכה של שבעה ימים להפקיד את הערבויות.

6. העורר לא הסתפק בהליכים המתוארים עד הנה והגיש הודעת ערר לבית המשפט העליון. כב' השופטת חיות בהחלטתה מיום 23/3/10 דחתה את הערר, בהדגישה, בהחלטה ארוכה יחסית, כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה שהחברה ביצעה עבירות מס ושקיים קשר הדוק בין המשיב לבין החברה. נקבע שהערבויות על המשיב הוטלו כדין. כב' השופטת האריכה לעורר את המועד להפקדת הערובות עד ליום 8/4/10.

7.העורר לא עמד בתנאי הערובה, ולפיכך הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחיפה בקשה לעצרו עד לקיום תנאי הערובה. ביום 27/4/10 הורתה השופטת עדוי שדנה בבקשה, על מעצרו של העורר עד לקיום תנאי השחרור בערבות.

8.ערר מטעם העורר לא בושש להגיע לבית המשפט המחוזי בחיפה. כב' הרשמת פוקס מבית המשפט המחוזי בחיפה דחתה את הערר, אולם האריכה את המועד לעורר לשלם את הערובה עד ליום 2/5/10 על סוג ההחלטה נשוא הבקשה.

9.בנוסף להליך לפני בית המשפט המחוזי, הגיש העורר בקשה לבית המשפט העליון לעיון חוזר על החלטתה של כב' השופטת חיות. החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בקביעה כי אין הליך מוכר בדין של "עיון חוזר".

10. ביום 27/4/10 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום בחיפה וביקש לבטל את תנאי הערובה ולעכב את מילויים. על בקשה זו ניתנה ההחלטה נשוא ערר זה, שכאמור ניתנה ביום 17/5/10.

11.העורר הגיש ביום 29/4/10 בקשה לבית המשפט המחוזי להאריך לו את המועד להפקדת ההתחייבות כשהוא מצהיר כי יש ברשותו סכום של 5,000 ₪ ואילו את היתר, 15,000 ₪, יפקיד ביום 3/5/10. כב' הרשמת פוקס, בהחלטתה מאותו יום, נעתרה לבקשה והורתה כי היתרה תופקד עד ליום 5/5/10.

11. גם הפעם לא עייף העורר, ועל החלטתה של כב' הרשמת פוקס הגיש ערר ביום 29/4/10, אשר נדון לפני השופט פוגלמן בבית המשפט העליון, ובה נקבע, בין היתר, כי טענותיו של העורר באשר לעילת מעצרו וגובה הערבויות שהושתו עליו נדונו בפני שלוש ערכאות שונות ואין מקום להתערב בהן. השופט פוגלמן האריך את מועד הפקדת הערבויות עד ליום 10/5/10.

12.בהחלטה העומדת לבדיקתי, הקטינה השופטת עדוי את סכום הערבות, והורתה כי על העורר לשלם סכום של 10,000 ₪ במקום 20,000 ₪ כפי שנקבע בהחלטות הקודמות, אותן סקרתי.

השופטת האריכה את המועד להפקדת סכום זה עד ליום 23/5/10. על החלטה זו, כאמור, הוגש לפני הערר של העורר והערר הנגדי של המשיבה.

13.העורר מעגן את עררו בהחלטתו של השופט פוגלמן. העורר הוסיף וטען כי מאז התייצב מזה כשמונה פעמים לחקירה במתקן החקירה של רשות המכס ומע"מ ועל אף שההזמנות נמסרו לו "ידנית" (כך בהודעת הערר) הוא התייצב להן. זאת ועוד, לטענתו "אין יד ורגל בחשדות" נגדו ולפיכך הוא מבקש לבטל את כל התנאים לשחרורו בערובה.

14. המשיב טוען כי השופטת עדוי טעתה כאשר הסכימה לנהל הליך של "עיון חוזר" שכן לא היתה שום עילה לעיון חוזר. למעשה, כך לעמדת המשיב, משמשים ההליכים כר פורה או במה לעורר לחזור ולהטיח על התנהגות החוקרים כלפיו במהלך החקירה. כן טען המשיב כי העורר מגיש הליכי סרק חוזרים ונשנים וכי יש לחייבו עקב כך, על אף היותו של ההליך הליך פלילי, בהוצאות.

15.אקדים ואקבע כי אין מקום במסגרת החלטה זו לחזור ולדון בסוגיה אם אכן יש עילת מעצר נגד העורר. סוגיה זו נדונה וניתנה עליה החלטה על ידי השופט סלאמה לפני כארבעה חודשים, ביום 18/2/10. סוגיה זו לא נדונה, ובצדק, על ידי בית משפט קמא. הבקשה לפניו היתה להפחית את סכום הערבויות. גם אם היה העורר מבקש לדון בסוגיה אם יש תשתית ראייתית נגדו, לא היה מקום לדון בכך, שכן לא הובאו כל ראיות אשר היה בהן כדי לכרסם את התשתית הראייתית שעומדת, לכאורה, נגד העורר. כמו כן הוחלט באשר לדיות הראיות ולעילת המעצר בהחלטות של כב' השופטים סעב, חיות ופוגלמן.

אציין כי אין בהחלטת השופט פוגלמן משום יצירת עילה יש מאין להגיש ערר חוזר לבית משפט השלום. כל מה שקבע השופט פוגלמן הוא שיש לעורר זכות להגיש ערר חוזר לגבי עילת מעצרו וגובה הערבויות, אולם יש להסיק מכאן כי התנאי הוא שהעורר יעמוד בתנאים לעיון חוזר. העורר לא הביא כל טענה שיש בה כדי להצדיק דיון נוסף בדיות הראיות (כגון שהתגלתה ראיה חדשה המפחיתה ממשקל הראיות).